בשלהי המנדט הבריטי, לקראת סיום מלחמת העולם השניה, הונהג משטר הקצבות קשוח בארץ ישראל. הבריטים נכנסו לנוהל חירום ורצו לוודא שכל אחד מקבל את מה שהוא צריך - לא פחות ובעיקר - לא יותר..
היתה הקצבה לסוכר, לחמאה, למים, לנפט ולמוצרים בסיסיים נוספים. כל ראש משפחה קיבל פנקס, קיבל תלושים והיה צריך לפנות לחנות מסויימת או מקום מסויים לאספקה. בדרך כלל, התלושים היו חלק בלתי נפרד מהפנקס, כלומר, על גבי הפנקס הופיע שמו של אב המשפחה המורשה לקחת את המצרכים. כלומר, אם משפחה אחת רצתה יותר נפט למשל והיתה מוכנה לוותר לשם כך על חמאה - היה עליה להחליף נפט בחמאה עם שכנים, באופן פיזי. החלפה של תלוש בתלוש אחר - היתה לא חוקית.
תראו לדוגמא את ההנחיות הקפדניות שעל גבי התלוש הזה:
שימו לב להנחיות - קובייה או כמה של תלושי מזון, לא יתקבלו במנותק מהפנקס. כמובן שמי שיעשה שימוש לא כהוגן - צפוי לעונש.